"המידה בה התנהגות מטופל תואמת לעצה הרפואית" (Haynes ,1979) – הגדרה פסיבית במהותה "היענות – תהליך אקטיבי של טיפול בו המטופל עובד על מנת לשמר את בריאותו בשיתוף פעולה עם הצוות הרפואי" – הגדרה אקטיבית (Hentinen ,1988)

מבוא והגדרת המושג

היענות לטיפול הוא מושג מרכזי בעשייה הטיפולית הרפואית ולא רק הרפואית. מדובר הן בהתחלת טיפול (שלב של שינוי התנהגות), הן בהמשך הטיפול (שימור התנהגות) ולבסוף בהפסקת טיפול (שוב שינוי התנהגות). אמנם יש נטייה לחשוב שהיענות לטיפול פירושה שאדם נענה לטיפול שהותווה על ידי אדם אחר, בדרך כלל בעל מקצוע בתחום המדובר, אולם ייתכן שזהו טיפול שהאדם התווה לעצמו, כגון פעילות גופנית, תפריט תזונה, קריאה, כתיבה או מנוחה.

היקף התופעה ואזור הנוחות

כאשר מדברים על "טיפול", אין מדובר בטיפול תרופתי בלבד, אף על פי שרוב השיח הוא על כך ועל שינוי אורחות חיים. אף על פי שקיימת שונות רבה במחקרים שונים, הרי שחוסר ההיענות לטיפול נמדד בכולם בעשרות אחוזים, בטווח של 30–80 אחוזים. באחד המחקרים על סטטינים, 20 אחוזים ממשתתפי המחקר לא באו לקחת את התרופה כבר בעת מתן המנה השנייה.

אדם נוטה להישאר ב"אזור הנוחות שלו", משום שזה חוסך אנרגיה ואי נוחות. כאשר מדברים על "טיפול", מדברים בדרך כלל על משהו שחורג מהטבעי והרגיל, שאינו נמצא באזור הנוחות, כי אחרת לא היה מדובר בטיפול, אלא בהתנהגות רגילה. מתוך כך, נשמע שעל מנת להשיג היענות טובה לטיפול רצוי שהשינוי לא יהיה גדול מדי, ובמיוחד כזה המקובל על המטופל. הכוונה היא לשינוי מכל הבחינות – פיזית, נפשית, רוחנית, משפחתית, חברתית, כלכלית וחוקית. ההיגיון הטיפולי הוא מרכיב חשוב, אך לא פעם הוא איננו הגורם המשפיע ביותר.

כאשר הרופא מסתמך על סיכום מאמר ב-The New England Journal of Medicine) NEJM) שמראה כי הטיפול הוכח כיעיל סטטיסטית וה-Number Needed to Treat) NNT) אטרקטיבי, ומנסה להעביר זאת כפשוטו למטופל, סביר שהמושגים הללו לא יהיו מובנים למטופל מפני שעולם המושגים שלו שונה לחלוטין. אם הרופא יסביר לחולה מה הדרך המוכחת לטיפול יעיל במצבו בשפה שאינה מובנת לו, ייתכן כי האחרון לא יתרצה ובסופו של דבר לא יענה לטיפול המוצע לו.

ריבוי תרופות הוא גורם מרכזי בחוסר ההיענות לטיפול תרופתי. ישנו יחס הפוך בין מספר התרופות הרשומות לבין ההיצמדות להוראות הטיפול. עם זאת, לא פעם טיפול מקביל בשתי תרופות מעלה היענות לזו הנתפשת כ"פחות חשובה".

גורמים המשפיעים על היענות לטיפול

1. גיל – בצעירים מאוד ומבוגרים מאוד ההיענות פחותה

2. מגדר – נשים פחות מתמידות

3. קבוצת שיוך חברתית – מיעוטים ומי שאינם ילידי-הארץ נוטלים פחות תרופות

4. השכלה – ישנו קשר חיובי בין השכלה למידת ההיענות לטיפול

5. תסמינים של מחלה – במניעה ראשונית ההיענות לטיפול פחותה

6. תחושת קוהרנטיות – ישנו קשר חיובי להיענות

התמודדות מערכות הבריאות

האמצעים הננקטים על ידי מערכות הבריאות השונות מצביעים על הגורמים החשובים לחוסר היענות לטיפול: הדרכת המטופל אמורה לענות על הצורך במציאת טיפול שיהיה מקובל עליו, להביא לכך שהמטופל יבין את חשיבותו ולמנוע תפישות מוטעות. פיתוח תרופות בעלות השפעה מושהית נועד למנוע נטילת תרופות מספר פעמים ביום, תרופות עם פרופיל תופעות לוואי טוב יותר משפר התמדה בנטילתן, פיתוחן של תרופות גנריות זולות משפר את הסיכוי שאכן יקנו ויצרכו אותן, פרסום ולגיטימציה חברתית לטיפול (כגון במצבים של דיכאון או אין אונות) משפר את הסיכוי להסכמה לקבל טיפול. מדובר במאמץ של צוות רב-מקצועי.

שלבי מפתח להצלחה

• התחלת הטיפול: חשיבות קריטית בהצלחה של התחלת טיפול. "כל מערכת מתנגדת לשינוי" ו"על מנת להכניס שינוי, עליך ליצור צורך במערכת" הם עקרונות בסיסיים. שיחה סבלנית בין הרופא לחולה, הסבר המכוון למאפיינים הייחודיים של אדם מסוים, שידור אמונה של הרופא בטיפול המוצע, היכרות טובה בין השניים, גיוס סוכני שינוי (בני משפחה, אחות, רב…), תזמון נכון – כל אלה יכולים להיות אבני דרך קריטיות, או אבני נגף, בהתחלה של טיפול.

   

• המשכיות הטיפול: מיעוט תופעות לוואי, מעקב אישי אחר המצב ו"זריקות עידוד" תקופתיות, חיוניים להמשכיות הטיפול ולהצלחתו. הקשבה לתלונות המטופל, שינוי הטיפול בשעת הצורך והפסקת טיפול בלתי נחוץ, מסייעים גם הם.

אתגרי מדידה ותפיסה

שיעורי חוסר ההיענות לטיפול מצביעים על כך שקושי בהיענות הוא כה שכיח עד כי חוסר היענות יכולה להיחשב כתגובה תקינה לדרישות הטיפול כתוצאה ממחלה.

בחינת מידת ההיענות גם היא נתונה להטיות. אם בוחנים איסוף תרופה מבית המרקחת, זה לא כולל קניה בבית מרקחת אחר למשל. דיווח עצמי, דיווח הורים ודיווח מטפל בקשיש הם סובייקטיביים מאוד.

כאשר מעוניינים לתכנן פעולות לשיפור ההיענות לטיפול, ניתן לחקור אילו דפוסי התנהגות עברו שינוי בעקבות שיווק מוצרים ורעיונות דרך פרסום ומוצרים שונים היכולים לעזור בכך.

דוגמה לקושי לדבוק בטיפול: עד כמה אנחנו והמערכת דבקים בניסיונות להעלות את ההיענות לטיפול תרופתי? גם זה טיפול ואנחנו מתקשים לדבוק בו! לא בכל החולה אשם. אנחנו מלמדים שהמפגש עם החולה מתחיל עוד בטרם היכנסו לחדר, אולם הוא אינו מסתיים עם רישום המרשם.

דרכים לשיפור היענות לטיפול

• מודעות אמיתית של רופאים לקיום הבעיה; אמונה שאפשר לשנות

• בדיקת צריכת תרופות בתיק הממוחשב; מערכת התרעה ממוחשבת

• העצמת רוקחים לעודד חולים ליטול את כל התרופות ולתת הסברים

• הקדשת זמן למתן הסבר לחולים ולבני משפחה, רופא/ה, אח/ות, רוקח/ת

• בחירת טיפולים שמקובלים יותר על החולה.

שאלות הן תמיד רבות והדרך עוברים יחד (מטפל והמטופל) אל היעד שהינו ברור לכולם 'בריאות טובה ותקינה',

בברכה, דר' איליה דברשווילי